מאת כתב PRNET

"ענף ההיי טק ריסק את יחסי העבודה. הוא העביר את יחסי העובד מעביד מרומן לסטוץ. עכשיו אתה טוב, יופי, אבל אם אתה חולה, אתה יכול ללכת קיבינימט. לא אכפת לו למעביד." כך אומר דודי גולדמן כתב הטכנולוגיה של ידיעות אחרונות. "ההיי טק, הכלכלה החופשית והג'ונגל הקפיטליסטי הפכו את הרגולציה לדבר מגונה וזה פלש לכל תחומי החיים. היום תדבר עם מנכ"ל אינטל, מיקרוסופט או מנכ"ל כל חברה אחרת בישראל הוא יגיד לך 'הרגולטור לא מרשה לנו' . מה זה?!" מוסיף גולדמן "ללא הרגולטור כולנו נזרק לכלבים."

גולדמן בן 51 גרוש עם שני ילדים בן בן 22 ואדם בן 17. גולדמן חבר מערכת ידיעות אחרונות כבר 20 שנה. בנוסף לכתיבתו בנושאים טכנולוגיים, גולדמן שימש גם כעורך חדשות בעיתון במשך 17 שנים. גולדמן מספר, שידע כבר כאדם צעיר, שהוא רוצה להיות עיתונאי. את ההזדמנות הראשונה קיבל בעיתון חדש שנקרא 'העיר'. "ב'העיר' היו לי מורים מעולים. מאיר שניצר וחנוך מרמרי. הם לימדו אותי את העבודה." באמצע שנות השמונים החל גולדמן לכתוב בעיתון 'אנשים ומחשבים' שם נחשף לעולם הטכנולוגיה. לאחר תקופה קצרה ב'אנשים ומחשבים' גולדמן, שרצה לפרוץ קדימה, פנה ל'מעריב' והציע להם מדור מחשבים אלה סירבו אז פנה ל'ידיעות אחרונות' שם הוא נמצא עד היום.

מה אתה חושב על עיתונות האינטרנט? האם הם תרמו לעולם התקשורת?

הם תרמו הרבה אבל לתרומה זו יש מחיר. צד התרומה ברור: אלה אתרים מצוינים. אתרים חווייתיים כמו NRG, וואלה או אתר חדשות טוב כמו YNET . אבל המחיר בא לידי ביטוי ברדידות הכתיבה העיתונאית. יש הרבה מאוד נושאים שמתפרסמים באתרי האינטרנט שלא תמצא אף פעם בעיתוני הדפוס ולו רק בגלל שצריך לעדכן אותם כל שעה או חצי שעה. זה גורם לכך שצריך לפרסם קומוניקטים שאין לציבור עניין בהם. זה טוב ליחצ"ן או לכתב, אבל הקורא לא יוצא נשכר מכך. הרמה גם היא לעיתים קרובות איננה גבוהה. כתיבה ברמה טובה תמצא בעיתונים הגדולים ולא באתרי האינטרנט. רמת המוצר הסופי בדפוס היא גבוהה לאין ערוך לעומת אתרי האינטרנט. לא תמיד יש להם אומץ או אורך רוח לפרסם תחקירים. אני לא זוכר תחקיר אחד שהתפרסם באתר אינטרנט. רן רזניק כותב כל חודש כתבות חשיפה שמרעידות את המדינה. מוטי גילת ו"הכנופיה" שלו מנפיקים תחקירים שמזעזעים את המדינה. גם במקרים של חרם מודעות עיתונות הדפוס לא מתקפלת.

קיימות נבואות זעם לגבי העיתונות המודפסת. בעידן של אינטרנט לא יזדקקו למתווכים שהם העיתונאים. כמו למשל אתר MySpace שאדם מרכיב לעצמו את החומר שמעניין אותו. אתה חושב שעיתונאים זה זן שהולך ונעלם?

אין לי מחשבה משל עצמי בעניין הזה. אני קורא מה אנשים חכמים כותבים. נחום ברנע כתב, שהעיתונאים מהזן הזה, של העיתונות הכתובה, אלה המחפשים לחשוף שחיתויות ולהשפיע על איכות השלטון, אולי הולכים ופוחתים. היום חשובה אולי יותר האריזה והמיידיות על חשבון חשיבה מעמיקה.

בישראל עיתונות הדפוס עדיין חזקה. תראה עכשיו מה קרה כששרון אושפז. באינטרנט לא ידעו יותר מאשר במדיה המסורתית. הסיפורים הבלעדיים היו בעיתונות הכתובה. מי שהשיגה כתבה על הרופא של שרון הייתה כתבת של ידיעות אחרונות אתי אברמוב. מי שהשיג את הסיפור על מחלתו הקודמת של שרון היה כתב הארץ רן רזניק. זה לא היה אף אחד מעיתונות האינטרנט.

אתה אומר שגם בעוד 10 שנים יהיה מקום לעבודה עיתונאית?

כן, בהחלט. לכתב מקצועי יש ניסיון ויש פרספקטיבה. הוא יותר בקי בחומר. כדי לכתוב על מוצר שאיננו תקין צריך להכיר היטב את המוצר וגם לדעת לארוז את זה בצורה פופוליסטית שכל קורא יבין. אני חושב שתמיד יהיה צורך בסוג כזה של "מתווכים".

כלל לא בטוח שעיתונות הנייר נעלמת. יש פיתוח של חברת זירוקס שנקרא נייר אלקטרוני. החזון הוא עיתון רב פעמי. עיתון העשוי מחומר דמוי נייר שמתקפל מתחת לבית השחי כמו שאנחנו רגילים רק שהתוכן יתעדכן אינטרנטית לפי התעריף שתשלם.

גולדמן בפעולה

ככתב טכנולוגיה ותיק, איזה חלק יהיה לטכנולוגיה בחיים שלנו בעוד 5 שנים?

אין לי דעות משל עצמי אני מקשיב. ד"ר ג'זף מלול, עתידן מאוניברסיטת באר שבע, שהיום תורם מהונו וכשרונו לקהילה, אמר לי בראיון שעשיתי איתו לפני עשר שנים משפט, שלא הבנתי אותו אז. הוא אמר: 'אינטרנט יתמוסס לתוך הקירות'. היום אינך יודע כמה וולט יש לך בבית אבל אתה יודע שבכל חדר יש לך חשמל. אותו הדבר יקרה עם האינטרנט. הוא "יתמוסס אל תוך הקירות" במובן שהכל יהיה מחובר אליו. הוא יפסיק להיות 'איך' ויתחיל להיות 'מה'. מה שידבר זה רק התוכן. אתה לא מבין איך הטכנולוגיה של הלווין או הכבלים עובדת אבל אתה בוחר ביניהם לפי התוכן .

נניח שאני יחצ"ן או דובר של חברה מתחום הטכנולוגיה מה הדרך הכי טובה לפנות אליך?

היחצנ"ים והדוברים שאני מאוד מכבד הם אלה שמבינים את הצרכים שלי כלקוח שלהם. כמו שאני מבין את הלקוח שלי – הקורא – יש צורך שהם יבינו את הבעיות שיש לי במסגרת עיתון כמו 'ידיעות'. אי אפשר לפנות אלי כמו שפונים ל'אנשים ומחשבים', 'הארץ' או 'גלובס'. צריך להבין של'ידיעות אחרונות' יש מודל עסקי שונה.

כשאני עובד יחד עם יחצ"נים ששולחים לי ידיעה אני שואל אותם 'באיזה חלק של העיתון נראה לך שזה מתאים להתפרסם?' , 'מה הכותרת'? , 'מה כותרת המשנה?'. לעיתים, אם אני רואה שזו ידיעה מתאימה אני אגיד לו לפנות אל העורך באופן ישיר. ל'ידיעות' יותר חשוב ה'מה?' מה'איך?'. לא מעניין את העיתון עוד סיפור על אבטחת מידע אלא סיפור על פריצה.לצערי, הרבה פעמים פונים אלי יחצנ"ים שלא מבינים את הצרכים שלי. הנה, למשל, פנתה אלי יחצ"נית שביקשה שאני אראיין מנכ"ל של איזה חברה. החברה על אף היותה חברה עסקית טובה , אין לראיון אתו מקום ב'ידיעות'. לפני שמזמינים אותי לראיין את המנכ"ל אני אשמח אם יזמינו אותי לדבר עם ההנהלה כדי שתבין מה הוא המודל העסקי שלי.בפגישה אתם אני אתאר להם "יום בחייו של כתב מקצועי". בשבילי זו תחושה טובה שבאמצעות השקיפות, אני עושה שירות לציבור. יתכן שכל השנה הם שונאים אותי מאחר ואינני מקדם תמיד את הידיעות שהם מעוניינים לפרסם אז עכשיו במפגש אתם אנחנו מבהירים באופן הדדי ציפיות. בסופו של דבר אני מאמין שגישה זו משרתת גם אותם וגם אותי. בימים אלה הייתי בכנס של הנהלת הביניים של IBM. באתי בשמחה עצומה. אני תמיד שמח להסביר מה המיליה המקצועי שבתוכו אני חיי. מדוע ידיעה על רשת של מחשבים בבתי חולים , נהדרת ככל שתהייה, אין לה סיכוי להתפרסם בעיתון כמו 'ידיעות' או 'מעריב'. בסופו של דבר זה משרת גם את האינטרס של היחצ"ן של החברה. הוא יכול להגיד 'תראו את המטורלל הזה. אתם רואים אותו פעם בשנה אבל אני צריך לעבוד איתו כל יום'. והרי אני רואה ביחצנים את הקולגות המקצועיים שלי.