ממבט ראשון שני סוגי הספורט שונים במהותם בצלילה הסביבה היא מימית ,המטרים נמדדים לעומק ואנו עוצרים נשימה בטיפוס הסביבה היא יבשתית המטרים נמדדים לגובה ואנו נושמים במחשבה לעומק יותר ישנם הרבה דברים דומים הצלילה והטיפוס מתבצעים באופן ורטיקלי- שניהם מאמצים מאוד את הגוף ביחוד הנושא של רמת חמצן נמוכה בגוף-שניהם ספורט מנטלי מכיוון שהסיכון הוא גדול- שניהם מתאפיינים כספורט של אדם אחד אך ללא אחרים לא יגיעו רחוק- בשניהם משתמשים בחבלים-ישנם אנשים המשלבים את שני סוגי הספורט לשם הנאה וגם לשם האימון לדוגמא-צולל חופשי מטפס על הר גבוה(5000 מטר) ושוהה שם עד שבועיים ימים בגלל שרמת החמצן נמוכה הגוף מייצר הרבה כדוריות דם אדומות שנושאות את החמצן לאיברי הגוף. כאשר הוא יורד לפני הים יש לו בגוף המון כדוריות דם אדומות , היכולת של הגוף לקלוט חמצן ולנייד אותו בגוף עולה משמעותית :כאשר לוקחים את האקסטרים בכל אחד מן סוגי הספורט ישנם לא מעט סיכונים לדוגמא בטיפוס לגובה הסיכון הראשון הוא מחלת גבהים-יש צורך לתת לגוף להתאקלם לגובה ולרמת החמצן. הסיכון השני הוא נפילה או פציעה ולבסוף סופת שלגים רצינית. הסיכון בצלילה חופשית לעומק העולה על 100 מטר הוא מעיכת ריאות,קרע בעור התוף ודקומפרסיה כמובן שאפשר להימנע מסיכונים אלה ע"י שיפור הדרגתי של היכולת וזמן ארוך מספיק המאפשר .לגוף להתרגל לרמת החמצן וללחצים .האתגר האמיתי בטיפוס לגובה או הצלילה לעומק רב הוא הציוד, הלוגיסטיקה, צוות אנשים מנוסים וקצת כסף כאשר מדובר בצלילה לעומק עם מזחלת בסגנון ללא גבול או משקל משתנה רמת הבטיחות חייבת להיות גבוהה. בגלל רמת הסיכון שגדלה עם העומק

צלילה חופשית באילת